תואר אקדמי הפך למצרך מבוקש בשוק העבודה העכשווי, הרבה מעבר ליוקרה
שאותה הוא מספק. המשמעות של תואר כזה היא בבחינת "כרטיס כניסה" למשרות
רבות, ושדרוג משמעותי בשכר לעובדים במשרות נוספות. מסיבה זו, יש כאלה המתפתים
לעשות "קיצורי דרך" ולהשיג את התואר מבלי לעבור דרך המקובלת של לימודים
וקבלת תעודה על ידי מוסד אקדמי מוכר. כזה היה המקרה של קניית התארים הפיקטיביים
בשנת 2002 שנחקר על ידי פקד דודי בר מהמשטרה, מקרה שבו נחקרו למעלה מ-1000 חשודים
בפרשה.
תארים פיקטיביים
בסוף שנת 2001 נעצרו נשיא ומנכ"ל החברות שהפעילו בישראל את
שלוחות האוניברסיטאות לטביה וברינגטון. מוקדם יותר בתחילת אותה שנה עלו חדשות
לפיהן עובדי מדינה נעזרים בשלוחות אלה כדי להשיג תארים במרמה ובכך להגדיל את שכרם.
חיפוש שנערך במשרדי החברות העלה רשימות של אלפי סטודנטים, שנחשד כי שילמו סכומי
כסף גבוהים כדי לרכוש תארים אקדמיים. ברשימות הופיעו שמם של בכירים רבים בשירות
המדינה, שנחשדו ברכישת תארים.
החקירה העלתה כי השלוחות ביצעו "מרתון בחינות" בו השתתפו
הנרשמים ב-36 בחינות במהלך שבוע אחד, תוך הבטחה כי הם יקבלו ציון עובר. עוד עלה
מהחקירה כי השלוחות סיפקו לנרשמים עבודות אותן הם הגישו כמטלות סיום.
ראש צוות החקירה, פקד דודי בר מהמשטרה, ציין דו"ח סיכום החקירה
שהוגש לבג"ץ כי השלוחות מעולם לא קיבלו רישיון, וכי לא היה כל פיקוח על
עבודתן. כמו כן, צויין בדו"ח כי הסטודנטים בשלוחות למדו כחצי שנה, בניגוד
להצהרת השלוחות לפיה הסטודנטים למדו במשך שישה סמסטרים.
